איזון בין רובדי הקיום

איזון בין רובדי הקיום בחלל אינסופי אשר בחיקו נכלל העולם המוכר ברובו והחצוי לעיתים, עבור עיניים אחדות אשר בעידנים משונים מתחלפים אל עבר דמויות נוספות וצללים. האיזון ככלל וכפרט שלם בין פלחי החוויות של אדם כאמצעי לדרך ארוכה ומייסרת פעמים רבות,ו אלא שלא כתכלית רידקלית בעד כל שעוד עשוי לבוא, ומדוע אין ביכולתנו לשאת את הרע בהעדר הטוב, ואת העלטה האבסולוטית ללא שיברי האור, הבוקעים מבעד לקרני השמש החבויות בצילו של ירח מלא, אך בכדי להכיר מקרוב את אותו מאזן הכוחות המתהווה מוטב לאפשר את קיומם של השניים הנגדיים להפליא על מנת להשריש את מידת האושר הפנימי, אך שלעיתים אין אנו מבחינים בו ונושאים אל ליבנו את תכליתו ובכך חודלים משווי ממשי ורוחני כאחד וזאת בשל שנוכל להטיב עם עצם קיומנו הלוקה בחסר בגין פיסות התובנה שחמקו עם בוא הסופה, ואם כך עלינו לגלותה עם חלוף השהות בחיק המקום והזמן. ובאם נבצע החסימה במודע או שלא נגרום לשווי המשקל לאחר את מועדו. הריי שגם ממטרי הגשם נגלים לפתע לאחר תקופה יוקדת על פני האדמה בכדי להגשים את הבריאה הייחודית באופן שלם, קוהרנטי ומאוזן לעבר ימים נוספים בעתיד הרחב. וכיצד מצליח לחמוק לו האיזון מידינו אנו ובמקומו ניצבים להם פיסות הכאוס ורסיסי המהומה, וכיצד בחלוף השאון והקקופוניה האנושית אין אנו מצליחים לגשת אל הדממה העכשווית, וככל הנראה המענה בהיר הרבה יותר משנדמה ובכן הרקמה האנושית כולה הינה זו שבעצמה מפרה את הכללים ואת מאזן החיים, כאמור שאותו המירוץ האמתני, המהיר והפזיז הינו האחד שבעקבותיו נמנעים להתממש אי אלו הדברים, זאת אומרת שכדי לזכות בתגמול המאזן את קיומנו בצלו של דמותנו עלינו לאפשר להם להתרחש בזמנם בהעדר התערבות ממשית לכאורה, ולבחור דווקא שלא להאיץ או לחילופין להאט את מועדו שנחתם בכתבי הגורל בראשיתו. לעיתים אין אנו מסיקים דיו בהיבט בהיר ושלם עבור אותו האון והעוצמה החלים בחיקנו ואף כיצד הם יחדיו מנותבים להמשכיות קטועה או רציפה, הריי שחיינו אנו מתקיימים במרבית הפעמים באופן שכמעט ועשוי להיחשב כשרירותי במעט ולרבות גם כמובן מאליו, על אף שהעדר האיזון הנכסף חיינו נעים מעורטלים מכל יסוד ומטרה, מכיוון שרק כאשר נאחד את יסודות הקיום יחדיו ונממש את אלו בצל מאזן שווה בערכו ובכוונותיו נוכל לוודאי לחוש בקשת הרגשות החיובית והשלמה, אשר תטיב עימנו גם לזמנים הבאים ללא כל חשש ויראה. לשם כך נדרשת התכנסות פנימית שלוה ,נטולה מכל רחשי הרקע של המולת הסביבה, זוהי הפעולה תוליד בנו את בסיס הרצון והתשוקה לפעול בעד מאזן מהותנו תוך איזון במרחב השוטף, שנע קדימה על פניו אך שבפועל מתגבש הוא עם זמנים שחלפו ועוד אינם ויוצר בכך מציאות בוללת ואקוטית שאינה תלויה בדבר, ואם כי בגישה שכזאת טמונה השגיאה ברובה דהיינו שפיסות האיזון והשוויון כופפות זו לזו מפני שכל חוויה יוצרת תלות בזו הנגדית, ובאם נבחר לשסע ואף לבצע ניסיון עיקש בעבור מניעת המפגש המתהווה ככל הנראה כך נרחיק אנו את עצמנו מהדרך המיטבית עבור השגת התכלית הראשיתית ,ובכך ייתכן ונבלום את גופנו במקומו מחיק אותו הרצון או בהעדרו, כי בכל עת אנו מבצעים, החלטות ומיני פעולות אשר עליהם מורכב עבורנו לסבור מהי מידת התגמול שנזכה לשאת בהשלמתו, ולסירוגין חוסר הידיעה היא זו הטובה ביותר עבור מימוש ההצלחה כלומר כאשר אין אנו נתונים תחת מלוא השליטה, החוויות השונות זורמות בעתן ונוכחות תחת המידתיות הנדרשת והרצויה. כמו כן בני האנוש לאורך ההיסטוריה כולה שוגים כהוגן בבסיס חשיבתם בכל הנוגע לשליטה בחייהם אשר לכאורה מולידה ביטחון והכרה, אך כי בפועל היא זו שאחראית לחוסר הודאות ומעצימה את פערי השוויון הנוסקים באחרית היום. עלינו לבטוח בקיום תחילה בכדי שלאחריו נבטח בקיום המולד, הלוא הוא האדם שצמחנו להיות החל משחר היצירה בואכה זמננו היום ועד לכדי יום המחר, ורק לעיתים מתוך רצון כה עיקש ועז אל עבר החיים בשלמותם אנו מחמיצים את הדבר החיוני והעיקרי למדיי, כי אם וכאשר נחדול מהמירוץ שבסופו לא נאתר אף את עצמנו נוכחים בפסגתו וזאת בשל חוסר הבלימה שנשאנו בכל פרק תקופה שעוד עתיד יהיה להגיע בלא כל תכנון והכנה. כמו גם באם היה עלינו הרצון לשמר את אופיו של היום הראשון בחייו של אדם המתפתח בשנותיו הרבות והבלתי מוגדרות, היה הדבר עשוי להתרחש ואכן אף לקרות, אך שבאופן מעט מנוגד ושונה,, החל מאותו יום ההכרות עם פלא היצירה של קיומנו החצוי לכדי גוף ונשמה, הלך הדברים המקובל לכאורה יודע מורדות תלולות ומחמיץ עליות שמשתקפות מבעד לאופק החשוף ברובו, אך לפתע אותה הראות הופכת מוגבלת ותחומה לכדי גבולות שאנו מציבים ללא התייחסות ראויה, בעודנו מבחינים בעליות עתידיות מעוררות קושי, הסתייגות וחשש אנו מונעים עצמנו לפסוע לעברו ולמעשה מבצעים את צעדינו בבוא היעד אודותיו אנו ניצבים בשעתו, ובשעה בה אנו מבצעים ומקיימים את חיק האשליה שאיננה כלל תתמוך בעצם האדם הבוגר והסגפן, אנו הופכים קמלים בהעדר הבחנה בדבר, וכי הלכה למעשה כולנו הפכנו להיות אותו האדם כך שעד מהרה מוצג הדבר כתכלית היסוד, וכמוסכמה שעוד טרם נכתבה ,על כן הקיום יהפוך מיטבי וראוי עבור אלו שכלל לא ימנעו מהדבר והיפוכו, מהקצוות הרדיקלים והקטבים המאיימים אלא שכך נוכל לחוות דרך אחידה ומלוכדת ולצעוד בשנית על פני משעול מאוזן שיכלול בחיקו את מלוא תפארתם של כל הגוונים, הניחוחות, המראות, והתחושות הבאות ליידי ביטוי במידת היכולת והתשוקה לאפשר את הדבר בשלמותו וללא כחל וסרק ,אלמלא ביצוע בחירה גורלית ושרירותית כאחד בין אלו שלכאורה יתגמלו את חיינו באופן הנדרש, יתר על כן מוטב להתיר את הקשרים אשר לופתים אותנו סביב דעותיהם של אחרים, אלא שכדרך הטבע של ראשית היום נוכל שוב לפגוש באושר הפנימי והעמוק.